מהי אילמות סלקטיבית - הגדרות
מהי אילמות סלקטיבית
מה זה סלקטיב מיוטיזם?
mute- משמעות המילה במקורה- אלם. המילה "סלקטיב" מציינת את ה"בחירה", או ההבדלה הברורה לגבי מי, באילו הזדמנויות, מקומות או מאורעות הילד/ המתבגר/ המבוגר נאלם, ובאלו משתמש ביכולתו הדיבורית והשפתית, שאכן קיימת, ובאילו מגיב באילמות.
האילמות, בדרך כלל, אינה קשורה ליכולת בסיסית לתקשר באמצעות השפה. אך קשיי שפה הם גורמי סיכון להפרעה. הילד מרגיש שאינו מדבר כמו אחרים, שהיכולת שלו להתבטא, להגות או לדבר שוטף, פגומים. ולכן "בוחר" מתוך חוסר אונים, כפיה או פחד התוקפים אותו- בשתיקה.
יש ילדים הקופאים במקומם בעת שאדם זר פונה אליהם בשאלה או בציפייה להיענות. אחרים מעדיפים לענות בג'סטות וקולות לא דיבוריים, או בכתיבה. יש גם כאלה שעונים בלחישה, מלווה לעיתים בכיסוי הפה, בהימנעות מקשר עין, הטיית הגוף לצד, וכו'.
אחד ההבדלים המובהקים באבחנה בין ילדים עם ס.מ. לילדים על הקשת האוטיסטית, היא היכולת להבחין בנסיבות, מקומות ואנשים אתם ניתן לילדים אלו לתקשר, או אכן לא לתקשר, שגורמים לשינוי ניכר בנינוחות הגוף, שימוש בג'סטות, והתנהגות עם/ בלי קשר עין, וכמובן בהפקת קול ודיבור.
הממצאים העדכניים מציינים את הקושי להצביע על ההפרעה. לזהות ולהפריד אותה מהפרעות אחרות ונוספות:
כל עיכוב והפרעה התפתחותית, כמעט מכל סוג, עלולה להיות גורם סיכון להתפתחות הס.מ.
כל הפרעות התפתחות השפה והדיבור, כולל הבנת שפה, ליקויי היגוי, גמגום, ארגון שפה ויכולת נרטיבית( ארגון שפה ברמה יותר אבסטרקטית) עלולה להיות גורם סיכון.
ריבוי שפות ותרבויות, שדורשות מהילד מוקדם להבדיל בין מערכות שפתיות שונות וכן דרכי התנהגות ותובנה שונות של קבוצות אנשים בסביבות שונות, עלולות להיות גורם סיכון.
ה"אילמות הסלקטיבית" יכולה לכלול הפקת כל רעש גופני- כעיטוש, שיעול, קינוח אף, כחכוח גרון וכו', או הפקתי- מחיאות כפיים, שריקה, דפיקה על שולחן, והפקת חיקוי רעשים ( כעין אזעקות, מכוניות או מטוס וכו').
סקירה זו על התופעה מרובת הפנים מראה דרכים מגוונות, בעיקר בגיל רך וטרום גן ובי"ס\ לעזור לילד "לצעוד מתוך השתיקה" לעולם של התקשרות, הדברות המאפשרת לילד, למתבגר ולמבוגר לקחת חלק ולהשתתפות בעולם החברתי.
לפי הניסיון, אין לתת להזדמנויות האפשריות בגיל הרך יותר לחלוף באמירת "זה יעבור עם הגיל", כי מניעת ההתקשרות - המלווה בכישורי שפה, דיבור, ותקשורת - אם תתקבע בגיל טרום הגן והגן, יידועה כגורמת לפיגורים בטבעיות התקשורת והשיתוף החברתי מאוחר יותר וקשה לפיצוי ותיקון, בדרך כלל הפחד בפני נסיבות תקשורתיות מתבסס ומתקבע והופך למכשול מאיים שקשה לילד לצאת ממנו. כמובן שיש "יוצאים מן הכלל": ילדים בגיל ביה"ס ובוגרים שיצאו כליל מתוך שתיקתם, ע"י מאמצים או נסיבות סביבתיות טובות במיוחד.
גישה התנהגותית :
כאשר הילד חווה את השתיקה כפתרון לחרדה,לפחד להחשף , לחשוף חוסר ידע, בורות או שפה לקויה , הוא ימשיך ויבחר בשתיקה במצבים כאלו ,עד שהתנהגות זו הופכת יותר ויותר להרגל.
פעמים רבות זוכה הילד ע"י כך לשלייטה במצבים מביכים , תשומת לב מרובה ,התחשבות של הסביבה, גורמים המחזקים אותו שוב ושוב להמלט למקלט השתיקה ...
בעת טיפול יוכל הילד לתרגל צורות תגובות נוספות בצורה מדורגת ב "מנות קטנות" לאזור אומץ להחשף למצבים תקשורתיים שאכן יחשפו אותו בהדרגה לחוסר ודאות שבתקשורת, אך שיאפשרו לו לרכוש את העמדה " אני אעמוד בזה , זה כדאי ! "
יש לציין שליווי בדרך זו דורש מקצועיות , מומחיות וניסיון טיפולי.
שאחד הגורמים שמבטל סיכון זה הוא פתיחות המשפחה כלפי הצעות תרבות, שפה וחינוך שמציעות מערכות הסביבה.